אילי גמזו

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל סמל ראשון אילי גמזו

מהלך חייו: ,20.10.2002 , סמ"ר אילי גמזו נולד באשדוד בי"ד בחשוון תשס"ג ילד שני להוריו אליזה ושמואל, אח לליאל יואל ולליעם אהרון. כשהיה בן ארבע עברה המשפחה להתגורר בבסיס תל־נוף חזרו לאשדוד, ובה גדל 12 לצורך תפקידו של אביו, וכשהיה בן והתחנך.

אילי החל את לימודיו בבית הספר היסודי "בראשית" וסיים בבית הספר "קשת". את לימודי החטיבה והתיכון סיים בהצלחה רבה ב"מקיף ט'" אשדוד במגמת הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים. הוא היה אהוב על המורים, תלמיד חרוץ, חבר טוב שאוהב לעזור לזולת, והקרין סביבו שמחה תמיד. אילי המשיך לכיתה י"ג, ואף סיים אותה בהצטיינות, אך החליט לא להמשיך כדי להתגייס לצה"ל כלוחם. אילי בלט בכישוריו החברתיים, נהג ללכד סביבו חברים רבים, לבלות ולטייל בארץ לאורכה ולרוחבה. אחת האהבות הגדולות שלו הייתה כדורגל, הוא היה שחקן פעיל בקבוצת הנוער של "עירוני אשדוד", ואף זכה איתה בשלוש אליפויות ברציפות. אילי היה אוהד מושבע של שתי קבוצות כדורגל – בית"ר ירושלים, אותה עודד במגרשים במשך שנים רבות, וברצלונה. השיא מבחינתו היה כשנסע לראות משחק של ליגת האלופות שבו שיחקה קבוצתו האהובה ברצלונה נגד פריז סן ז'רמן, נסיעה זו הסבה לו אושר גדול. אילי גם אהב לשיר, לרקוד וללכת להופעות של הזמרים: אייל גולן, עומר אדם, הודיה, פאר טסי, עידן עמדי ועוד... אילי ניצל כל רגע בחייו, עטוף בחברים ובמשפחה שאוהבת אותו, ואיש לא יכול היה להישאר אדיש לחיוכו היפה ולשמחה שפיזר סביבו. הוא היה אוהב אדם, רודף צדק ושלום, ידע לקבל את השונה והקפיד על כיבוד אב ואם. אילי האמין בזכותנו להגן על הארץ. המוטו שלו היה, "חייכו, כי חיוך זה שמחה, ושמחה היא הכוח להמשיך". התגייס אילי לחטיבת הצנחנים, הוא שאף להיות הכי קרבי שיש ואף יצא 2.8.2021־ ב של הצנחנים. 890 לגיבוש סיירות. בעקבות פציעה נאלץ לנשור מהגיבוש ושובץ בגדוד הוא היה חייל מצטיין וערכי בכל שלב בהכשרתו ובמהלך שירותו הקרבי. מפקדיו זיהו את פוטנציאל ואת הייחודיות שלו, וכבר בטקס ההשבעה שלו זכה לקבל את תג היחידה ממפקדו הישיר, ולאחר מכן בטקס סוף מסלול ההכשרה זכה לקבל את כומתת המפקד.

>> לדף ההנצחה המלא

ז"ל סמל ראשון אילי גמזו

נסיבות מותו: , כשהיה בביתו 7.10.23 , בבוקר שבת כ"ב בתשרי תשפ"ד בחופשת חג שמחת תורה, התעורר אילי לקול אזעקות צבע אדום בשל ירי רקטות על אזור אשדוד. כשהחל להבין את המצב בדרום הארץ, שלח הודעה למ"פ והתעניין מה קורה ומתי יוצאים. בזמן שהותו בממ"ד אילי ניגש לאמו אליזה ולאחיו הקטן ליעם אהרון, ואמר להם שהוא מוקפץ עם המ"פ שלו לשדרות. לפני שנפרד ממשפחתו אמר, "אני הולך לעשות את מה שנשבעתי לעשות לפני שנתיים וחצי – להגן על מדינת ישראל ועל תושביה. אימא, אל תבכי עליי".

החברים והמשפחה שלחו לאילי הודעות ובהן ביקשו ממנו לשמור על עצמו ולא להיות גיבור, הוא ענה לכולם שהוא לא גיבור ושהוא הולך להגן על המולדת, על מדינת ישראל ועל תושביה ואזרחיה. אילי נסע עם המ"פ לאזור קיבוץ ברור חיל, שם קיבלו את הציוד ללחימה ונסעו לשדרות לקבלת משימה. הקצין ועוד שישה לוחמים נסעו לכיוון צומת יד מרדכי נתיב העשרה. כשהגיעו לשם יצא אליהם אזרח ישראל, רם חיון, תוך כדי שהוא מרים ידיים וצועק, "אזרח, אני אזרח ישראל, לא לירות". הקצין תחקר את רם והתברר שהוא ועוד שני רצים נוספים יצאו לריצה משדרות לכיוון נתיב העשרה ונקלעו לירי הטילים. הקצין הנחה את אילי גמזו, את איתי מרציאנו ואת מעיין נחמני להישאר בעמדה ולהגן על שלושת הרצים, ואילו הוא ושלושה לוחמים נוספים יצאו במטרה לחתור למגע עם חוליית מחבלים שהייתה בגזרה. כעשרים דקות מאוחר יותר הגיעה למקום חוליה המונה שישה מחבלים. איתי מרציאנו צעק לאילי, "גמזו, הותקלנו!" והחל קרב יריות קשה. תוך כדי הקרב אחד האזרחים בשם קובי פרייאנטה ניסה לברוח, אחד המחבלים ירה לעברו, וקובי נהרג במקום. במהלך הלחימה נורה ונפצע הלוחם מעיין נחמני, אך הוא המשיך להגן על האזרחים. אילי גמזו ואיתי מרציאנו המשיכו בלחימה מול ששת המחבלים, ולאחר קרב ארוך ומספר לא מבוטל של רימונים שנזרקו לעברם, אילי ואיתי נפצעו, ולמרות זאת המשיכו להילחם עד טיפת דמם האחרונה. מבין שלושת האזרחים הרצים נרצחו נעמי אזולאי שטרית ז"ל וקובי פריאנטה ז"ל. משפחתו של אילי הייתה רוצה שיזכרו אותו כגיבור ישראל, שהציל חיים של אזרחים רבים מקיבוץ יד מרדכי ונתיב העשרה, כילד ונער שהיה הלב והנשמה של המשפחה ושל הסובבים אותו. כחייל אמיץ שיצא להגן על תושבי העוטף ועל תושבי המדינה. כאדם שתמיד אהב לעזור ועזר בסתר לחיילים ולחברים רבים, ושלא ישכחו את הילד עם החיוך המקסים שכבש את כולם. המשפחה מבקשת להנציח את זכרו בכל דרך אפשרית ואף מתכננת (בלי נדר) כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו, לאור אהבתו את המורשת ואת הדת. כמו כן מתכננת המשפחה לקיים מדי שנה טורניר כדורגל לזכרו.

7 , בא" צנחנים, נפל בכ"ב בתשרי תשפ"ד, יום שבת 890 סמ"ר אילי גמזו – לוחם בגדוד . יהי זכרו ברוך. 21־ ימים לפני יום הולדתו ה 13 – 2023 באוקטובר

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8