יוסף איתמר ברוכים

מקום בלב

אתר הנצחה לבנות ולבני אשדוד ובמלחמת "חרבות ברזל" 07.10.23־ שנפלו ב

1

דבר ראש העיר

משפחות יקרות, השנה החולפת הינה הקשה בתולדות מדינת ישראל. לבטח, הינה גם הקשה ביותר עבורכם. שנה של שכול בכי וכאב. אישי ולאומי. עם חרדה מפני ההווה הבלתי צפוי ודאגה מפני העתיד הלוט בערפל. האובדן הנורא של יקירכם יקירנו: האב, האם, הבן, הבת, האח או האחות. הפרידה הפתאומית מידיד הנפש, מהשכנה, מהקרוב או מהמכר: שנפלו בקרב, נחטפו, נטבחו, נשרפו או נרצחו בידי בני עוולה.

ואנו זוכרים את כולם. אנו זוכרים את ארבעים ושמונה בנותיה ובניה של עירנו אשדוד שנלקחו מכם, בני משפחותיהם היקרים, ונלקחו מאיתנו, השותפים ליגון ולכאב שלכם.

והיום אנו מנציחים את זכרם, חוקקים את שמותיהם הקדושים ואת דמות פניהם בטבורה של העיר אשדוד. אנו עם זוכר. העם היהודי מצווה לזכור ולא לשכוח. אסון השבעה באוקטובר הוא אירוע של העם היהודי, אך גם של האנושות כולה. הוא האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז השואה ואחד האירועים השפלים, האכזריים והרעים שקרו בעת הזו לאנושות. לכן חובה עלינו לספר את הסיפור האמיתי. לעצמנו, לחברה הישראלית ולעולם. דרך סיפורם האישי של כל אחת ואחד מבנותיה ומבניה של העיר הנופלים והנרצחים אנו מבקשים לקחת חלק במלחמה על הזיכרון. אך מעל הכול אנו מבקשים לכבד את זכרם של יקירכם, יקירנו. כאן, בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו, חלמו, יצרו ובנו. קבענו את מיקום האתר בטבורה של העיר אשדוד, לא בפאתיה או בשיפוליה, כי כך אנו רואים את זכרם של אחינו ואחיותינו – במרכז הווייתנו ולא בצידה. כאן, בפסגת פארק אשדוד־ים, במקום שבו ילדות וילדים משחקים, צעירות וצעירים אוהבים, קשישות וקשישים מטיילים ונחים. כשרוח נעימה מלטפת את הפנים, והעיניים צופות אל הים התכול ואל האופק הרחוק. מקום שבו הנפש מוצאת לה מרגוע. מקום של תקווה. וכשמו של האתר כן הוא – מקום בלב. כאן בחרנו לכבד את זכרם של הבנות והבנים שאינם עוד. לזכרו של כל חלל או נרצח נטענו עץ, ולזוג נרצחים עץ משותף. סביב כל עץ, קבענו ספסל, ולידו הצבנו עמוד עם שמם הקדוש ועם דמות פניהם חרוטים בראשו. צירפנו ברקוד לסריקה, המפנה אל סיפורם המורחב של הנופל או הנרצח. אל סיפורם האישי, כפי שנרקם במלל ובקול יחד עם בני משפחתם. אנו מבקשים להכיר ולזכור את מסכת חייהם של הבנים והבנות. את החיים העשירים

2

דבר ראש העיר

והיפים שהיו להם לפני. ולא רק את שעתם האחרונה. זכרם של כל אחת ואחד מחללינו אומנם מונצח בעץ נפרד, אך העצים לא יעמדו לבדם. הם יוצרים יחדיו חורשה מלאת הוד של נופלי ונספי אשדוד מאז אסון השבעה באוקטובר. שילוב בין הנצחה פרטית ובין הנצחה ציבורית. זיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי. בשנה האחרונה האיומה והנוראה בתולדות המדינה, האישי והלאומי, הפרטי והקולקטיבי שזורים ללא הפרד. מי שיעבור בין העצים ויתבונן בשמות, יבחין גם שהם מייצגים את כולנו. את כל העדות, התרבויות, הרקעים, אורחות החיים והמעמדות. את הפסיפס הישראלי המרהיב. פסיפס עשיר וצבעוני שהוא גם מאפיין מובהק וידוע של העיר אשדוד. פסיפס שאינו אחיד אך מאוחד. מאוחד באבל ובכאב. מאוחד בזיכרון ובהנצחה. אך מעל הכול מאוחד בתשוקה לחיים. לחיים של יצירה, של פיתוח ושגשוג. חיים של שלום וביטחון. חיים של אמונה בנצח ישראל. בעמנו. לנצח. ולהישאר עם הנצח, אך גם להיות אור לגויים. משפחות יקרות, כאב האובדן קשה. הטראומה והפצע טריים ואנו מתקשים למצוא את מילות הנחמה שיקלו את כאבכם. רוח הגבורה, המסירות וההקרבה ושותפות הגורל של הבנות והבנים העולים מסיפוריהם האישיים באתר ההנצחה הזה, הם כולם עדים לכוחות הכבירים הטמונים בעמנו. כוחות של חיות, של אמונה, ערבות הדדית, תושייה ותעוזה. כוחות של מוסר וערכים. כוחות שאינם גנוזים באף עם בעולם, מלבד בעם ישראל. נתפלל יחד שבע״ה נהיה ראויים להם. לבנות ולבנים הנאהבים והנעימים. שנשלים את הניצחון על אויבנו. שנשיב את העקורים לבתיהם. שנשיב את החטופים, החיים והחללים, למשפחותיהם. ֑ה, � ְִמ ְָ֑ע � ִ֖יְִך ִמִִדּ � ִ֔כִ, ְוְֵע ֵַ֖נ � � ֙ ִמ ִֶ֔בּ � ֤ קוֹ ֵל ְֵך � ֗ה, ִמ ְִִ֤ע � ֣ר ְיְהָֹו � ֣ה ׀ ָא ַ֣מ � � ״ ֹכּ ״ֽ � ֥רֶץ וֵֹי � ֖וּ ֵמֵֶא � � ֔ה, ְו ְָ֖שׁ � ֙ ְֻאֻם־ ְיְהָֹו � ֵָת ְֵך � ֤ר ִלְִפְֻעָֻלּ � ָ֤כ � ֨שׁ � ִ֩י ֵי � ִכּ יחד נזכור, יחד נילחם. ויחד בע״ה גם ננצח. ניצחון צבאי וניצחון ערכי מוסרי. עם הנצח ואור לגויים. יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך. אמן ואמן.

ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד

צילומים: לירון מולדובן

3

על האתר

מסמל שורשים, העץ זהות, זיכרון, צמיחה ותקווה לעתיד. בחרנו בעץ אלביציה צהובה, ולאורך המתחם הוקמו גינות עם כלניות אדומות

מכיל את העמודון זהות הנרצח.ת או הנופל.ת וכולל תאורה, טקסט ושמע על מנת להנגיש את המידע לכל החפץ בו.

מסמל את המבט הספסל החוצה אל העתיד בד בבד עם מבט פנימה להתכנסות. הוא מקיף בעיגול את העץ

באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" 7־ חללי ה כאן, במתחם מקום בלב, צומחים עצים שזוכרים. לכל אחד מהם שורשים עמוקים שנשתלו בלב האדמה. לכל אחד מהם ספסל הממתין למי שיבוא ויתיישב, יתבונן ויחשוב, יקשיב למילים ולקולות וייתן מזור לליבו. במבואה העליונה ממוקמת אבן לבנה עם שמות כל החללים.

,07.10.23־ בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה החלה מתקפת טרור על יישובי הנגב המערבי, שגבתה את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואזרחים רבים מתושבי ישראל ובתוכם בנות ובני אשדוד. החברה הישראלית כולה נושאת את האובדן הגדול שהתרחש באותו יום. מתוך כוונה לאפשר מעט נחמה, הקמנו את מקום בלב – מתחם זיכרון לבנות ובני העיר,

מקום בלב נושא בחובו תקווה שנוכל לתת מקום לאבל ולכאב, יד ביד עם מקום לנשימה, לצמיחה ולהתחזקות. עבור האדם האחד. עבור הקהילה. עבור החברה הישראלית.

4

נוער וקהילה

כחלק מהחזון המחבר את הקהילה להנצחת נופליה, מינהל החינוך בעיר לקח על עצמו לשלב את תלמידי התיכונים בפרויקט. במסגרת הפרויקט, כל תיכון בעיר אימץ משפחות חללים, מהם בוגרי בית הספר ואחרים. במקביל, יקדם פעילות בית ספרית שתנציח את החללים ותלווה את המשפחה ככל הניתן. חללים. 48־ משפחות ל 43־ מדובר ב ביום הטקס לחנוכת אתר "מקום בלב", ליוו תלמיד ותלמידה מבית הספר המאמץ את המשפחה לאורך כל הטקס. שני התלמידים מכירים היטב את מהלך חיי החלל ואת נסיבות מותו.

5

חלוקת החללים לבתי הספר המאמצים

מקיף י"א סמל ראשון איתמר ברוכים רונית טל סולטן רולנד צרלסגוזף סולטן תכלת זערור אריאל גורי אולפנא סרן דור שדה אלון גל יוסף בן חמו מדרשת אמית יצחק גלרנטר ויטלי לוגבינצ'נקו אולג לפשיץ ישיבה תיכונית אמית אריה אוזן אליהו אוזן תמר טורפיאשווילי אמית טכנולוגי רס"ר שלמה יהונתן חזוט

מקיף ז' איזבלה גנדלין סמל עילאי בן מוחא יורי ליסובוי סבטלנה ליסובוי מקיף ח' רב סמל בכיר ויטלי קרסיק סמל ראשון מקס רבינוב אדם אילייב סמל ראשון סטניסלב קוסטרב מקיף ט' סמל ראשון אילי גמזו סמל שיר ביטון שני אמין רב סרן טל פשבילסקי שאלוב, עמית בוסקילה מקיף י' סמל שני רווית חנה אסייג נעמי ביכר משה דיינים סיון אלקבץ נאור חסידים

מקיף א' רב סרן אברהם חובשווילי רב סמל ראשון אליהו הרוש סמ"ר דוד רתנר מקיף ג' סרן אור מוזס רב סרן חן בוכריס רב סרן דז'ון אסלנוב רב סמל ראשון דניאלס גיל מקיף ד' דביר רחמים הילל זלמנוביץ שפרה נוי יוסף גרוס מקיף ה' ישראל צ'אנה אלעזר סמואלוב רב סמל מולוקן תשומה מקיף ו' ניר ניקיטה פופוב רוברט שאולוב

6

אסור לקטוף את פרחי הגן

הוא פרויקט הנצחה כלניות לפני הגשם לאומי לזכר קורבנות המתקפה והנופלים באוקטובר 7- בקרבות בשבת השחורה ב ומלחמת "חרבות ברזל". במסגרת הפרויקט יוצרו עשרות אלפי כלניות מקרמיקה, כסמל לצמיחה מחודשת והמשכיות של פריחת הכלניות המאפיינת את יישובי העוטף והמוכרת כ"דרום אדום". הכלניות יוטמנו במוקדים משמעותיים שונים בישראל וביניהם אתר ההנצחה "מקום בלב" באשדוד תלמידי מגמת קרמיקה של ביה"ס "גוונים" אשדוד, בהובלת הקרמיקאית אליס אוחנה, הצטרפו למיזם החשוב הזה, כחלק מהאני מאמין של ביה"ס, חיבור התלמידים לקהילה, שיתוף ולקיחת חלק בעשייה חברתית ולאומית כחלק מהיותם אזרחי מדינת ישראל. יצירתם תשולב באתר במהלך השבועות הקרובים.

7

ז"ל סמל ראשון יוסף איתמר ברוכים

מהלך חייו: יוסף איתמר ברוכים היה לוחם ומפקד 101 בגדוד ב ח ט י ב ת הצנחנים. נולד 24.10.2002- ב למאיר ולאורלי. אח לענבל בת

הייתה התמדה, בחייו הקצרים למד איתמר שכדי להגשים את השאיפות שלך אתה צריך להתמיד וכך להצליח, הוא התמיד במה שאהב והתמקד בו, הוא יישם זאת בעצמו והפך ללוחם ומפקד מצטיין, ודרש גם מחייליו לעמוד בסטנדרט הגבוה ביותר ולהיות לוחמים מקצועיים וערכיים. כמפקד, איתמר הכיר את הבעיות האישיות של כל חייל, עזר לכל חייל שנתקל בקושי, גם על חשבון הזמן הפנוי שלו. השיר ״כוכב״ של אסף אמדורסקי היה אהוב מאוד על איתמר, השורה ״תן את ימיך כמו טבעת יהלום״ אפיינה אותו במיוחד, איתמר חי כל יום במלואו, הוא התנסה בכל הדברים שעניינו אותו ולא בזבז זמן על מה שלא, הוא היה בזוגיות מאושרת עם ליאור ירושלמי, היו לו חברים רבים, הוא טייל בכל רחבי הארץ וגם בעולם, חי על קצב מהיר, הוציא רישיון נהיגה ביום הראשון שהדבר התאפשר, הרבה ביציאה לבילויים, וקיבל משמעות גדולה מהשירות בצבא אותו אהב מאוד, כמובן שהיו לו אפילו תוכניות להמשך, איתמר רצה להמשיך ולהתפתח בתחום הכושר, ולבנות חדר כושר שיתאים לבעלי מוגבלויות. נסיבות מותו: פרצה מלחמת 2023 בשבעה באוקטובר חרבות ברזל, איתמר היה בבית של בת זוגתו ליאור בכפר סבא, זמן קצר לאחר שהתחילו האזעקות הוא התקשר לאחותו ענבל (שזו אני) וביקש ממנה לארגן את התיק הצבאי עם כל הציוד שיש לו, הוא חוזר הביתה ויוצר קשר עם המפקד שלו, לראות לאן צריך להגיע, עוד לפני שקוראים לו לחזור. איתמר בזמן הזה היה רב סמל פלוגתי בבא״ח צנחנים, יד ימינו של מפקד הפלוגה ואחראי איתו על פלוגת לוחמים בהכשרה. איתמר וחייליו הגיעו לעיר שדרות שם הוא נלחם במחבלים, הציל אזרחים שהיו נצורים בבתיהם, וכל זאת תוך כדי סיוע למפקד הפלוגה ווידוא שחייליו נלחמים ולא חסר להם דבר. ביום ראשון שמונה באוקטובר, כשנסע בין נקודות בהם חייליו היו ממוקמים, נפצע איתמר מפגיעת רקטה ששוגרה לשדרות. איתמר פונה לבית החולים ברזילי ושם נקבע מותו. אנחנו, המשפחה, מנציחים את איתמר כך שרוחו ודרכו ימשיכו בעולם הזה, גם כשהוא לא כאן.

.17 ולנדב בן 24 איתמר היה ילד שקיבל את מתנת הקסם. וכמאמר המשפט הוא אכן היה "יפה הבלורית והתואר", חכם, חייכן, בוגר, בעל חוש הומור ורגישות רבה לזולת. כשגדל, הראה עניין רב באומנויות, הוא צייר, למד בבית ספר למשחק, ניגן על גיטרה, מנדולינה ואפילו על טרומבון. בבית הספר התיכון בו למד, מקיף י״א, הוא הצטרף לתנועת הנוער מש״צים, בה היה חניך ומדריך והתחנך על אהבת הארץ. כנער, איתמר החל להתאמן בחדר כושר, הוא התמיד באימונים, אכל אוכל מזין, גדל וראה תוצאות והתאהב בתחום הכושר. הוא אף אימן חברים רבים שלו. מהר מאוד איתמר מחליט לתעל את היכולות הפיזיות שהוא בונה לעצמו לטובת המדינה ומחליט שהוא מתאמן להיות הלוחם הטוב ביותר שצה״ל יכול לקבל. הוא הצטרף לקבוצת כושר קרבי בה שאר החברים היו תלמידי כיתה י״ב כשהוא בכיתה י׳ בלבד, ומהגיל הצעיר הזה התחיל להתאמן בכל הכוח, באימונים מפרכים, בשעות הבוקר המוקדמות, עמד באתגרים מורכבים, דבר שתרם לבניית החוסן הנפשי שאפיין אותו. כשסיים את הלימודים בבית הספר, לפני הגיוס לצבא, הוא בחר להמשיך ולהתפתח בתחום הכושר ולמד בקורס מקצועי של מכון וינגייט שבסופו הוסמך כמדריך חדר כושר. איתמר לא התגייס ליחידה מובחרת כפי שרצה, אבל כן התקבל לחטיבת הצנחנים, ולאחר כמה ימים החליט – אם אני אהיה צנחן – אהיה הצנחן הטוב ביותר, כלוחם 2021 וכך היה. איתמר התגייס במרץ בחטיבת הצנחנים, בהמשך יצא לקורס מפקדים ושימש כמפקד כיתה, סמל מחלקה ורב סמל פלוגתי. אחת מהתכונות שאפיינו את איתמר

>> לדף ההנצחה המלא

המקום שלך בלב

יהי זכרם ברוך

>> לעמוד ההנצחה הראשי

8