מגזין ואקום – שנה לשבעה

שקט בתוך סערה נוי אזולאי

היא עמדה על חוף הים, המים נגעו ברגליה בעדינות. רוח קלה נשבה,ליטפה את פניה ונשאה עמה את ניחוח המלח. היא לקחה נשימה ע מ ו ק ה, כמעט בלי לשים לב, הרגישה את האוויר החמים ממלא את ריאותיה ואת השקט עוטף אותה. הגלים התקדמו ונסוגו, כמו פעימת לב של הים. כל גל חדש שטף את החוף, נמחק ושוב חזר, כמו נשימה בלתי פוסקת של העולם. היא הביטה אל האופק, שם המים התמזגו עם השמיים, והכל נראה אינסופי, בלתי ניתן להשגה, אך מרגיע באותה מידה. עם כל נשימה שלה, היא הרגישה איך הלחץ והדאגות מתחילים להתמוסס, נמסים אל תוך הגלים. היא לא חשבה על זה במודע, אך משהו בתוכה נרגע, התכנס לשקט פנימי. הגלים המשיכו לבוא וללכת, והיא הרגישה איך עם כל אחד מהם, היא. מ ש ח ר ר ת קצת יותר. העולם מסביבה לא השתנה – המלחמות, הקשיים, הכל עדיין שם. אבל ברגע הזה, מול הים האינסופי, היא הרגישה חופשיה, חזקה. היא י ד ע ה, עמוק בתוכה, שגם אם הכל סוער מסביבה, היא יכולה למצוא את השקט שלה, את הים הפרטי שלה בתוכה.