מגזין ואקום – שנה לשבעה

כשהשמש החלה לשקוע, צבעים חמים הציפו את השמיים, והיא ידעה שהרגע הזה, כמו הגלים, יחלוף, אבל השלווה שנוצרה בתוכה תישאר. היא חייכה לעצמה, נשמה שוב עמוק, וידעה שהכל יכול להשתנות – אם רק תיתן לעצמה להקשיב, לנשום, ולמצוא את השקט בתוך הסערה. כשהיא המשיכה לעמוד שם, מול הים, היא הבינה את הכוח של הנשימה שלה. היא זכרה שכאשר הכל מרגיש סוער בתוכה, היא יכולה פשוט לעצור לרגע, לעצום עיניים, ולהתמקד בנשימה שלה. היא לקחה נשימה עמוקה, ואפשרה לאוויר להיכנס ולמלא את גופה. כשהיא נשפה לאט החוצה, היא דמיינה את הגלים הנסוגים לאחור, לוקחים איתם את כל המחשבות והתחושות הכבדות. היא ידעה שכאשר הסערה תחזור, היא תמיד תוכל לחזור לרגע הזה – פשוט לעצור, לקחת נשימה עמוקה, ולתת לעצמה לשקוע לתוך השקט שבפנים. בדיוק כמו שהגלים בים יודעים מתי לשטוף את החוף ומתי לחזור לאחור, כך גם היא יכולה ללמוד לשחרר ולמצוא את השלווה שלה, לא משנה מה קורה מסביבה.