שפרה נוי ויוסף גרוס

ז"ל יוסף (יוסיניו) גרוס

מהלך חייו: בעיר 21.3.1948- יוסף גרוס - הידוע גם בכינויו 'יוסיניו' - נולד ב חיפה, להוריו גיטה ומרדכי - ניצולי שואה שעלו מהונגריה כאשר אימו נושאת אותו ברחמה. ליוסיניו אחות קטנה ממנו, אביבה. בהיותו בן ארבע, עבר עם משפחתו לקיבוץ מעגן מיכאל, שם גילה את אהבתו הגדולה לסוסים. כשהיה בן אחת עשרה, עברה משפחתו להתגורר בשכונת שעריים שברחובות. באותה התקופה התגרשו הוריו ויוסינו עבר להתגורר עם אביו ועם אחותו. כשהיה בן ארבע עשרה, אמו התחתנה בשנית וילדה את אחיו הקטן רמי. אז, הוא עבר להתגורר עימם בבאר שבע.

במהלך שהותו בעיר הדרומית, הצטרף יוסיניו לתנועת הנוער 'השומר הצעיר', בה הכיר חברים שהפכו יחד לחלק מגרעין 'מירן' – קבוצת בני נוער במסגרת התנועה, שהתגייסה למסלול צבאי משותף. יוסיניו התגייס ליחידת הצנחנים ושירת כצנחן. יחד עם בני הגרעין, הוא עבר להתגורר בקיבוץ ניר עוז. במהלך שירותו הצבאי לחם במלחמת יום הכיפורים. הוא נישא שלוש פעמים. מנישואיו הראשונים לשפרה נוי ז"ל שהתגוררה ונרצחה גם היא בקיבוץ ניר עוז נולדה בתו השנייה אפרת. 1976 . בשנת 1972 - נולדה בתו הבכורה דורית בשנת 7.10- ב לאחר מספר שנים התגרשו בני הזוג ויוסיניו התחתן בשנית עם רחל ז"ל, אתה אימץ את . במהלך אותם השנים היה חבר קיבוץ ניר עוז ועבד במספר עבודות: 1985 בנו שגב בשנת בבקר, בשלחין (שדות) ובמוסך. כשהוקם מפעל הצבע "נירלט" החל לעבוד בו כנהג משאית עד צאתו לפנסיה. יוסיניו אהב את עבודתו מאוד, הכיר כל פינה וכביש בארץ, צייר מפות מהזיכרון והיה ידוע כאיש עבודה מסור ומוערך. לאחר גירושיו השניים הכיר את אשתו השלישית ויקי ז"ל וכשהחליטו להתחתן עזב את הקיבוץ ועבר לעיר. המעבר היה מורכב כי הוא היה רגיל לחיים בקיבוץ - לשדות הפתוחים, למרחב ולנופי הדרום היפים. בשנת נולד בנו מעוז ז"ל, אשר נהרג בתאונת עבודה כארבעה 1991 נולדה בתו מעיין ובשנת 1989 חודשים לפני הירצחו. יוסיניו אשר נודע כאדם שמח וחייכן היה באבל גדול בתקופת חייו שנות נישואין נפרד יוסיניו 21 האחרונה, לאחר מות בנו הצעיר, והעצב ניכר בפניו. אחרי מאשתו ויקי ז"ל וחזר להתגורר בשנית בקיבוץ ניר עוז אותו כה אהב. יוסיניו שחיידק הנהיגה היה בדמו ובילה את חייו על הכביש, שב לעבוד בקיבוץ בתור נהג בית. היה מסיע את חברי הקיבוץ וחברי הקומונה הצעירים, דאג להם במסירות רבה ואהב אותם כאילו היו ילדיו. יוסיניו היה אדם עם ידיים טובות - מילדותו נהג לתקן אופניים, מנועים וכל דבר שקשור למכניקה. הוא היה ידוע כבשלן בחסד שהמציא מתכונים מהראש ותמיד היה מכין ארוחות למשפחה ולחברים. בשר בכל צורותיו היה המאכל האהוב עליו ותמיד שמר פינה חמה בליבו למאכלי ילדותו ההונגריים. הוא אהב מאוד את הפועל באר שבע, נהג לצפות במשחקיה בלי לפספס ואף העביר את האהבה לקבוצה לבנו הצעיר. הפעילות האהובה עליו הייתה צפייה בסרטים ישראליים כמו 'גבעת חלפון אינה עונה', 'חבורה שכזאת' (מתוכו הגיע כינויו). אהב מאוד לשיר, לשמוע מוזיקה עברית ולהאזין לרשת ג'. ארץ ישראל הייתה אצלו במקום הראשון, לכן היה לו חשוב שילדיו יכירו את הארץ. הוא היה לוקח אותם לטיולים רבים מצפון ועד דרום. היה פטריוט אמיתי, אהב את האדמה ואת האנשים. בכל יום שישי היה נוסע למוצבים בסביבת הקיבוץ, נפגש עם חיילים, מביא להם מטעמים, מעביר להם את הזמן בסיפורים מימי שירותו הצבאי. יוסיניו אהב את המדינה מאוד והחג החשוב ביותר בעיניו היה יום העצמאות; תמיד חש גאווה גדולה ביום הזה וכבוד על כך שנולד בשנת הקמת המדינה.

>> לדף ההנצחה המלא