שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

לנושא כפי שתועדה מראשי הערים ומחברי המועצה המלווים הליכי שיתוף הלכה למעשה, מאוששים את טיעוניה של הגישה. כך, כי למרות היות ם של חלק מן המשיבים לראיונות ולסקרים פוליטיקאים העשויים לעשות שימוש ברצייה חברתית, ברור מאליו שאילו הליכי השיתוף שהתקיימו ומתקיימים ברחבי הארץ לא היו תואמים את האינטרסים של אותם הפוליטיקאים – הם כלל לא היו מוצאים אל הפועל. מכאן לכן כי הליכים לשיתוף הציבור תואמים את האינטרסים של הדרג הנבחר ומשום כך גם, נקודה זו יכולה להצטרף לסיכוי החיובי להטמעת הרפורמה המדוברת – לפחות גם על פי תפיסה תיאורטית הזו. עתה ומשלפחות על פי הגישות התיאורטיות שהוצגו נסללת הדרך למענה המנומק והמחודד יותר, ניתן לגשת ללב ליבה של התשובה ה מעשית יותר - הנראית כמשלימה את התמונה היכולה לתת מענה לשאלת המחקר המרכזית. לצורך כך חשוב לציין את הנחת היסוד של המחקר , לפיה האפשרות המעשית להטמעת רפורמה מובנית בשלטון המקומי יכולה להתקיים אך ורק אם וכאשר הנבחרים הפוליטיים ירצו בכך. על דרך השלילה ייאמר כי א ילו הם לא ירצו בכך, שום רפורמה לא תוכל להיחשב כאפשרית ומעשית. על תפיסה עקרונית זו נשען מחקר זה מראשיתו ולכן כדרך סבירה והגיונית, נעשו פניות ישירות אל נבחרי הציבור הפוליטיים להבנת דעתם בנוגע לאופן הטמעת הליכי השיתוף – כנראית בעיניהם כראויה ומעשית כאחד . סקירת התשובות שנתקבלו מן המשיבים יאמר כי האופציות שהועלו כדרך אפשרית להטמעת הליכי שיתוף באופן מחייב נעו על ציר רך בקצהו האחד ועד קשיח בקצהו האחר: משכנוע ראשי הערים בדרך של הכרת הטוב, כלומר שכנועם ביתרונות הרבים של השיטה לארגון, לעיר ולתושביה ולפוליטיקאים בעצמם, דרך הטמעה באמצעות נוהל עבודה ארגוני מחייב, או באמצעות חוק עזר עירוני או באמצעות חקיקה ממשלתית. עמדתם של ראשי הערים בנוגע להטמעת הליכים לשיתוף הציבור כפי שנבחנה, מצביעה על כך שקיימת בקרבם תמימות דעים ביחס לנחיצות של הנחיה מסדירה היכולה לכוון את העוש ים במלאכה, כיצד לעשותה נכון. רובם ככולם חושבים שהטמעת נוהל ארגוני פנימי המחייב את הארגון, נראית להם כדרך האפשרית והנכונה לכך , אך סייגו זאת בהתאמות הנחוצות לנוהל הבסיסי שיוכתב על ידי משרד הפנים או מרכז השלטון המקומי, לכל עיר ולכל יישוב. עמדה דומה לזו הציגו רוב חברי מועצות הערים, על פי עדותם. נקודה מעניינת זו ראויה להתייחסות מפורטת: די ברור שפעולות לשכנוע ראשי יישובים בהכרת הטוב של השיטה על יתרונותיה, אינן מעשיות. שכנוע טוב אם ייעשה, לפחות למי שאינם בטוחים – בכך אך אין בו בלבד כדי להתניע מהלך סוחף להטמעת רפור מה ארגונית מובנית. מצד שני, הרוב המוחלט של התשובות שנתקבלו לאורכו של המחקר דבקות בעמדה שהטעמה שכזו לא צריכה להיות מוכתבת על ראשי הישובים בארץ באמצעות חקיקה ממשלתית. מי שחשבו שהדרך הנכונה להטמעה כרוכה בחקיקת חוק עזר עירוני, היו מעטים. ייתכן שהסיבה לכך היא ה סרבול הכרוך בהעמדה מאושרת על ידי המדינה של חוק עזר עירוני וייתכן שלפחות כשלב ראשון גם אפשרות זו נתפסת בעיניהם של נבחרי הציבור כדרך קשיחה מידי לנושא. לעומת זאת, נכונה לדעתם הכתבת הליכים לשיתוף הציבור באופן מערכתי מוסדר ומחייב באמצעות נוהל ארגוני פנימי על יד י משרד הפנים או על ידי מרכז השלטון המקומי, בו מאוגדות כל העיריות והמועצות

בטרם

218